קשה לפעמים לדמיין את כושר החדירה של המים. בעקבות חדירת מים, לא פעם מפספסים את מקור החדירה, בגלל שמחפשים משהו גדול או משהו שאפשר לראות בקלות, לרוב לא תמיד המצב כך.

לא סתם נאמר על מים שהם "כמו גנב"; עושים את דרכם בעורמה – חודרים מצד אחד ויוצאים מצד אחר.

כלל ראשון באיטום הינו שחייבים להבין שלמים יש כושר חדירה מדהים ולפעמים קשה לתפוס אותו. רק כאשר הינך מבין עובדה זו אפשר להתחיל באמת להבין את כל השאר.

תופעות של חדירות מים ולמה כדאי לטפל בהם:

אומנם מים הינם מרכיב חיוני לכל צעד ושעל בכל הנוגע לחיים עצמם, וקשה לפעמים להבין איך ולמה מים יוצרים נזקים. זאת כנראה עוד אחת מסתירות הטבע.

מים הבאים במגע עם ברזל גורמים לו להחליד, הברזל אשר מקבל חלודה גודל בנפחו, דבר הגורם לפיצוץ בטון יצוק ! כך שמאחורי כל סדק, בתקרה, בקיר, במעקה, בעמוד וכו' תמיד ימצא ברזל חלוד.

בנוסף מים הלכודים בתוך תקרות וקירות יצאו דרכם, למרות שנעשות פעולות לתיקון האיטום, ויגרמו לנפיחויות בטיח – דבר שיגרום להתפוררות בצבע ובטיח.

למעשה בכל הנוגע לבתים ובניינים רצוי כי מים לא יעברו לתוכם דרך קירות גגות ורצפות, בנוסף לאי הנעימות הגדולה מכל שהיא: טפטופים; נזילות והצפות לתוך בתים הגורמת להרגשה כאילו ממלכתך מותקפת !

איטום בגדול הינו הפעולה שנעשית למניעת חדירות מים לאזור מוגדר, לדוגמא, כאשר בונים בית מתבצעות פעולות איטום המונעות מהמים לחדור דרך הגג, הקירות, החלונות וכולי. קיים גם איטום המונע בריחת מים כמו במעברי מים, ברכות נוי ושחיה. הסיבה העיקרית לביצוע עבודות איטום הינה שמים אשר חודרים לתוך בית גורמים נזקים למבנה ולהרגשה מאד לא נעימה בפנים הבית. מעט מאד מים על קיר מטויח יגרמו לטיח להתנפח, להתקלף ולפתח על גביו עובש ופטריות; בנוסף, יחלשו תשתיות ויגרמו לברזלי הזיון להחליד.

בית יפה ככל שיהיה אשר לתוכו חודרים מים יוריד את רמת האסתטיקה והרגשת הביטחון של להיות באותו חלל שבו האדם רוצה להרגיש בטוח – ואם לא בביתו, אז היכן?

תחום זה לא תמיד זוכה לתשומת לב ורצון להשקיע בו. הכסף יכול להיות מושקע על סלון חדש או מסך LCD משופר ובמקום זאת צריך להיות קבור באדמה או על גבי גג שאף אחד לעולם לא יטפס עליו. על כן, מספר רב של פעמים הלמידה הינה בדרך הקשה וכאשר אין ברירה והמים מטפטפים על המיטה או לתוך ארון חשמל או גורמים לריחות בלתי נסבלים בחדרי ארונות, רק אז ניתן ממש להבין את הערך האמיתי של יישום איטום תיקני, אילו ידעתי...

פעולות שהיו יחסית פשוטות וזולות בזמן בניית בית, לדוגמא, הופכות להיות מורכבות ומסובכות לאחר שהבית בנוי, השבילים יצוקים והגינות מעוצבות. אז, הדבר ידרוש הריסת חלק מהתשתיות בכדי להגיע לקירות, משטחי בטון וכו' שהיו בעבר ערומים ונגישים.

החדשות הטובות הן שברוב המקרים, ולא משנה היכן ובאיזה זמן – ניתן לעשות משהו בקשר לכך! הטכנולוגיה קיימת. בעלי מקצוע מיומנים עם ניסיון וידע מתאים יכולים לטפל כמעט בכל בעיית איטום. לכן, המסקנה הינה – לא לחסוך בנושא האיטום כאשר שלב זה מגיע וכי הדרך הזו הינה הקצרה והזולה ביותר בסוף היום.

תיאור כללי לגבי חומרי איטום

אם נסתכל באופן כללי נראה כי קיימים בסך הכל כ-X משפחות של חומרים אשר איתם עובדים:

1.זפת, או במילה נרדפת 'ביטומן'. אחד אם לא הוותיק ביותר בהיסטוריית תחום האיטום. זפת הינו מוצר לוואי של זיקוק המזוט (הנפט הגולמי אשר יוצא מן האדמה). לאחר שמזקקים מתוך המזוט את כל הדלקים המוכרים לנו – תישאר עיסה שחורה – הזפת. הזפת, בטמפרטורה רגילה הינו מוצק, אך בזמן חימומו הופך להיות נוזלי (כמו שוקולד) מה שמאפשר את פיזורו על המשטח אותו אנו רוצים לאטום. תוך זמן קצר הזפת החמה והנוזלים מתקרר וחוזר למצב מוצק. לזפת תכונת אחיזה טובה, גמישות ועמידות מצוינת במים. כלומר, מים אשר יעמדו עליו לא ימיסו אותו, או יגרמו לשינוי כלשהו במבנה שלו, לאורך זמן בלתי מוגבל.

החסרונות של זפת הינם

• העובדה שיש צורך לעבוד עם אש, דבר היוצר מצב של שמירה קפדנית באמצעי בטיחות מפני שריפות.

• חולשתו לשמש. במידה וזפת חשופה לשמש, במיוחד לשמש הישראלית, תיהרס הזפת תוך זמן קצר יחסית. ועל כן, תחזוקת שכבת איטום בזפת יהיה לדאוג בכך שתהיה מולבנת היטב לקראת הקיץ.

2. משפחת חומרי האיטום הצמנטי (צמנט=מלט). איטום זה הינו על בסיס מלט, ובתוספים המעורבבים לתוכו הגורם לו לעמוד במפני מים. בדרך כלל יגיעו אלו באבקות ובתוספת דבקים או מים וערבובם יהפכו לעיסה נוחה ליישום (במריחה או התזה). שיטה זו הינה יעילה על משטחי בטון ובלוקים הבנויים ומורכבים מאותם רכיבים – מלט. יתרון נוסף הינו בנוחות עבודה ללא אש ובעמידותו בשורשים של צמחיה. אין לחומרים אלו בעיה עם מים עומדים.

3. משפחת חומרי האיטום האקרילי. חומרים אלו נמסים במים ומאד ידידותיים למשתמש. הם מגיעים בצורה משחתית סמיכה (כמו שמנת) ובתוספת מים הופכים להיות צלולים ונוזליים יותר. למרות שקל לעבוד עם חומרים אלו בשיטת "עשה זאת בעצמך", מוגבלים האזורים שבהם ניתן ליישמו באופן בטוח עקב העובדה שהוא אינו עמיד בפני מים העומדים על פניו לאורך זמן. כלומר מים לבסוף יחלישו, ירקחו וימיסו אותו. כל אזור שבו המים עומדים באופן עקבי, כגון באדמה (מקלטים), אדניות, חדרים רטובים (מקלחות), בריכות, מעברי מים וכו' – חומרים אלו יכשלו ולבסוף ייכנעו ויחדירו מים.

4. משפחת חומרי איטום פוליאוריטניים. כל אלו שהופכים לבסוף, לאחר היישום לגומי. חומרים אלו אינם מדוללים במים אלא בממיסים המיועדים להם. כמו שיש צבעי מים וצבעי שמן – משפחה אחרת לגמרי. חומרים אלו, בניגוד לאקריליים, כן עמידים למים עומדים. חלק מהם עמידים מאד לקרני ה-UV (ULTRA VIOLET) של השמש. החיסרון הינו במורכבות השימוש שלהם הדורש ניסיון מקצועי יותר ומחירם הגבוה יותר. אך אין ספק שאיכותם עולה מספר מונים על חומרי האיטום האקרילי. פוליאוריטן נוזלי המוחדר בלחץ לתוך סדקים והמתנפח בזמן מגע עם מים יהיה מאותה המשפחה.

5. משפחת חומרי האיטום הגבישי. חומרים אלו יעבדו רק על יציקות בטון מלאות כמו קירות מרתפים, פירי מעליות, בריכות ומאגרי מים. העיקרון שלהם מבוסס על כימיקל אשר נמצא בתערובת החומר המפתח מושבות גבישי מיקרוסקופיות (מאד קטנות) כאשר באים במגע עם מים. מושבות אלו חודרות לתוך חללי הבטון וממלאות אותו ב-100%, דבר אשר הופך את כל קיר הבטון לאטום. יתרונות השיטה הינם עצומים בכך שמשפרים את טיב וחוזק הבטון היצוק, עוטפים את ברזלי הזיון ושומרים עליהם, אינם נכלאים בשום תנאים וזמנם הינו אין סופי. ברגע שהגבישים מילאו את חללי הבטון, האיטום קיים בתוכו לעד. החיסרון הינו בכך שחומרים אלו מתאימים ליציקות בלבד. כיסוי חצץ (סגרגציה) בתוך יציקות לא יאפשרו לחומר לעבוד ועל כן הכנות קפדניות דרושות להצלחה מתגמלת עם חומרי האיטום הגבישי.

6. איטום בשטחים או יריעות.

קיימות 2 משפחות של יריעות:

• PVC – שטיחים לבנים דמוי פלסטיק המרותכים ביניהם והתפורים בהתאם לצורך המבנה הנאטם עם הטכנולוגיה המתאימה.

• EPDM – שטיחי גומי שחור המרותכים אחד לשני עם הטכנולוגיה המתאימה והתפורים לבסוף לפי צורת המשטח הנדון.

בשתי השיטות, יהיה סרגל אשר יסגור ויהדק את מערכת האיטום בכל היקפיו. היתרון של השיטות הנ"ל הינו באופן החיים שלהם (נע בין 15-20 שנה) אם הן מיושמות נכון. החיסרון הינו בכך שברגע שיש חור, המים יעברו באופן חופשי על כל האזור האטום ובכך שיהיה קשה לזהות את מקור חדירת המים.

כך שאיש האיטום יוצא לקרב ובמחסן הנשק שלו החומרים הנ"ל. לכל אזור יתאים חומר אחד יותר מחבריו. מיומנות איש האיטום תהיה לדעת עם מה להשתמש ומתי.

כאשר מגיע הזמן לתקן ולחדש איטום על גגות עם יריעות ביטומניות שהתיישנו ,קיימת האפשרות

לקלף את הישן בכדי להלחים יריעות חדשות במקום.

​

דרך נוספת, המוזילה עלויות, הינה להלחים את היריעות החדשות על היריעות הישנות הקיימות

לחיסכון בעלויות – אך שיטה זו אינה נכונה ואינה מומלצת.

​

אפשרות נוספת – המוצעת כאן הינה כיסוי שטח היריעות הישן בחומר פולימרי לבן. בפעולה זו ניתן

לנצל את שטח היריעות הישן כתשתית נוחה לביצוע שכבת איטום אחידה והומוגנית אשר אין בה

תפרים או חפיפות. שכבה זו תאריך את חיי היריעה הישנה בין 5-10 שנים נוספות ללא קילופן.

​

יתרונות השיטה:

1. ידידותי לסביבה – על בסיס מים.

2. בעל גוון לבן ,שאינו מצהיב (לאומת חומרים אקריליים) ובכך מוריד את התחממות הגג בתקופת הקיץ.

3. מוזיל עלויות בכך שאין צורך לפרק את הישן ולפרק מערכות דודים אשר בד"כ מפריעות להלחמת

4. הומוגני ורציף.

5. קל לחידוש ולשטיפה.

6. היריעות החדשות.

7. נוח ליישום איכותי גם באזורים בהם הגישה קשה או כאשר המבנה לאיטום מורכב.

כידוע, מתחת למרצפות יש חול. כאשר החול מחוץ לבית נרטב הרטיבות עוברת אל החול שבתוך הבית, ומשם לתחתית הקירות. למים יש נטייה "לטפס", בניגוד לכוח המשיכה בחומרים אווריריים (נקרא גם תופעת הנימיות או עלייה קפילרית).

​​

כתוצאה מכך, הטיח והבלוק פועלים כמעין ספוג ומושכים את הלחות כלפי מעלה. לאורך זמן המים יכולים לחדור לעומק החול שבתוך הבית ולגרום להתנפחויות טיח במרחק שהולך וגודל מסף הדלת.

​

איך מטפלים בבעיה?

חוצצים בין החול שנמצא מחוץ לבית לבין החול שבתוך הבית ובכך מונעים את חדירת המים ומשאירים את החול שבתוך הבית יבש.